הרצל ובלפור חקק ידועים זה שנים בשל פעילותם הספרותית והציבורית . השבוע נערכו בחירות כלליות באגודת הסופרים העברים ובלפור חקק נבחר לכהונה שנייה כיושב ראש אגודת הסופרים העברים. בקדנציה הקודמת כיהן כיו"ר אחיו התאום הרצל חקק.
אגודת הסופרים הוקמה לפני 85 שנים על ידי ח"נ ביאליק ושאול טשרניחובסקי.
בערב ספרותי שהנחיתי לכבודם, נסב הדיון סביב ספרי שירה האחרונים שלהם - "הזמן הגנוז" , ספרו של הרצל חקק, ו"זריחה בין הזמנים" ספרו של בלפור חקק.
להלן קטעים מתוך אותו ערב ספרותי שנערך לכבודם באולם סוזן דלל בתל אביב.
המנחה בן ציון יהושע :
כל מי שעוקב אחר יצירתם של המשוררים הרצל ובלפור חקק אינו יכול שלא להיות נפעם מהיחידאיות והחד פעמיות של התופעה הזאת: שני תאומים זהים ששניהם משוררים , והתחנות השונות שבהן עוברת שירתם בשנים האחרונות מעוררת סקרנות ועניין. אני, בכל אופן, מלווה את שירתם מראשית הופעתה, ולכן ראיתי זאת כמחמאה שפנו אליי להנחות את האירוע של תיאטרון ענבל על שירתם. הרצנזיה הראשונה שפורסמה על ספרם הראשון "במזל תאומים" נכתבה על ידי.
גם הספר השני פורסם על ידם במשותף "ספר אורות האהבה". גם אז כתבתי על ספרם, וסיימתי את הרצנזיה בהמלצה לכותבים לפרסם שיריהם בכרכים נפרדים כדי לחדד את זהותם הייחודית .
בן ציון יהושע: כמה מלים על האחים לפני שאשאל אותם על יצירתם. הרצל ובלפור חקק נולדו ב1948 ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות. לפעמים נדמה כשבוחנים את החשבון של זהותם שתעודת הלידה שלהם היא תעודת הזהות שלהם: השמות הרצל ובלפור, שמות מאוד מחייבים. השנה: שנת הולדת המדינה, ממש אירוע היסטורי. בצעירותם היו חתני תנ"ך עולמיים לנוער וזה כבר מעניק מימד ברור של זיקה למקרא ולמקורות היהודיים. מלבד ספרי שירה, הם כתבו במשותף ספרי ילדים, לקסיקון לשון, מחקר ספרותי על ברדיצ'בסקי, ועוד מספר ספרים. השאלה הראשונה שמתבקשת היא:
יש לי שאלה לשני התאומים : מה מניע אתכם כיוצרים? מה אתם שואפים להשיג באמצעות השירה? או , בלשונו של יל"ג: למי אתם עמלים?
הרצל: אדם שכותב שירה יודע ששירה היא קודם כל מסע אישי אל תוך הנפש. אדם כותב , פשוט כי אינו יכול שלא לכתוב. ההרגשה היא שהדברים חייבים להיאמר. בספרו של ניצ'שה "כה אמר זרתוסטרא" מופיע המשפט: מי אתה ומה אתה זרתוסטרא, אמור את דברך והישבר.. שירה מבטאת את רשות היחיד שלך, והיא סוג של תקשורת עם העולם החיצון, עם בני אדם. באמצעות השירה אתה מעניק לאחרים נתינה של משמעות וגם נתינה שיש בה יופי, כי השירה היא גם תכנים , אך גם אסתטיקה. באמצעות השירה אתה מנסה להשפיע על הסובב אותך.
בלפור: אני רוצה להתחבר למשפט של הרצל: להשפיע על הסובב. הייתי מגדיר זאת במושג יהודי טעון מאוד: תיקון עולם. אני מעדיף לדבר בקודים מיסטיים- יהודיים: באמצעות השירה אני מסייע לתיקון עולם. באופן לא מקרי, פתחתי את ספרי במוטו מדברי ר' נחמן מברסלב: אני הולך בדרך ישנה נושנה ואף על פי כן אני הולך בדרך חדשה לגמרי. והשלמתי את דבריו במשפט משלי: ואני הולך בדרך הזאת לתקן עולם במלכות שיריי. הכוחות המפעילים את העולם הם לא רק כוחות חומריים. הם גם כוחות חומריים. המשוררים הם כלי בידי ההשגחה העליונה, ובאמצעות המלים הם מחוללים תיקון עולם.
בן ציון יהושע: אתה אומר "תיקון עולם במלכות שיריי", ובתפילה נאמר: לתקן עולם במלכות שדי...
בלפור: זו אותה מלכות.
בן ציון יהושע: השירים שלכם חושפים את החיבור של שירתכם לחוויה המשפחתית. דמויות של אבות המשפחה ושל ההורים - יש להם חותם ברור על העולם השירי שלכם. איך אתם רואים את שירי המשפחה בתוך המכלול של שירתכם?
הרצל: בשנים האחרונות חלה באמת תפנית בכתיבתנו. השירה שלנו נכנסה לאופק רחב יותר, לרשות הרבים. עברנו משירה לירית שבה אתה מחובר לעצמך ולעולמך הפנימי לשירה שמחוברת למשפחה ולכלל. יש שלב שבו אינך רוצה עוד להישאר מחוץ לשיירה. אתה רוצה להיות בתוך השיירה, בתוך הקהילה , בתוך העם. אתה כותב כשאתה חי בתוך הזמן בתוך ההיסטוריה. מתברר שדווקא שיר משפחתי שהוא כה אישי בעיניך מבטא עבור אחרים גם את החוויה המשפחתית שלהם. כך למשל השיר שלי ואין לי פותר המבטא חוויה של דור שלם. דווקא מי שנוגע בלוקאלי, יש לדברים שהוא כותב משמעות אוניברסלית.
בלפור: הרצל נגע בשורש הדברים: כשאתה כותב את אופק היחיד לא פעם אתה מבטא את אופק הרבים. ההתחברות שלנו לחוויה המשפחתית היא בעקבות ההתוודעות לסיפור הפרעות של יהדות עיראק בתש"א 1941. התחברנו לחוויה המשפחתית כחלק מהניסיון לעשות את חשבון הזהות שלנו. כולנו מכירים את הצירוף "אליק נולד מן הים" מתוך הספר "במו ידיו" של משה שמיר. אני כותב את שירי המשפחה כי לא נולדתי מן הים. אני מחפש את זהותי כמי שנולד מן הרחם. החזרה לעבר המשפחתי היא חזרה אל הרחם, זו התחברות אל מחזור הדם הקולקטיבי של המשפחה , של הקהילה , של העם. מובן שחוויות היסוד שאנו מתמודדים הם הנפילה של דור האבות במגע עם הארץ ומעמדנו שלנו במשבר המעבר הבין תרבותי.
בן ציון יהושע: מתברר שההתוודעות לסיפור פרעות תש"א השפיעה על יצירתכם.
בלפור : באמת היה זה לא קל להתוודע בגיל 29 לסיפור המשפחתי הכואב הזה. יצא לאור ספר שסיפר את סיפור הפרעות ושם הופיע גם פרק על משפחתנו (להציג את הספר כלפי מעלה) . הופיע שם משפט : "שבע שנים אחרי הפרעות נולדו המשוררים הרצל ובלפור חקק והמשפחה ראתה בלידתם פיצוי משמים על מות הנרצחים (הנעדרים)."
הרצל: עד אז גדלנו על סיפור התקומה וזיהינו את זהותנו עם העצמאות. בכל עצמאות הלבישו אותנו בגדי עצמאות ונתנו לנו ביד דגל כחול לבן. והנה התברר שזהותנו מורכבת יותר, פתאום יש שילוב של שואה ותקומה.
בן ציון יהושע: אי אפשר שלא להתייחס לשמות שלכם באירוע העוסק בכם ובשירתכם. חכמינו אומרים "השם הוא הנפש". האם השמות הללו מבטאים את זהותכם?
הרצל: הסיפור שלנו סופר פעמים רבות. אבינו שהיה פעל במחתרת הציונית בעיראק קרא לנו בשמות ציוניים שיש ביניהם קשר של משמעות: הרצל ובלפור. הרצל חלם לקבל צ'ארטר ממעצמה בינלאומית ובלפור נתן אותו: הצהרת בלפור. הם לא נפגשו, לכן אבא שלי הפגיש אותם כתאומים זהים.
בלפור: בעניין השמות צריך לזכור גם את השמות האמצעיים שלנו: הרצל אלדד ובלפור מידד. כשנולדנו , סבא מורד ביקש שניקרא בשמות עבריים אלדד ומידד, אך אבי התעקש על השמות הרצל ובלפור. כשבגרנו הוספנו את השמות שסבא העניק לנו כמחווה כלפיו. וזהו בעצם משל: המתח בין אבא וסבא מבטא את המתח בין היהדות והציונות , ואנו דור ההשלמה.
מצורפים שני שירים של האחים חקק על אותו נושא - דמות האם.
הרצל חקק / מטבח כלולותיה
כמו בכל הספורים
צריך להכין את החמר ממנו החיים בנויים.
לאמא הרי ברור שהבית חי אתה והמטבח נושם
ואם אין סלת ושמן זית ומלח
נשארים מהחיים רק פרורים.
בחיים הקודמים הארבות התנשאו מעל הגג
ובבקר התמתקו כלם בדבש תמרים.
עכשו היא מכינה את הקובה לילדים ולנכדים
ודואגת שתמיד יהיו לה מים קרים.
מלמעלה יש שקט,השמים אחרים
הברגול נשטף במים ונסחט ביד פעם אחר פעם
הסלת עדין לבדה בקערה, קצת מלח ומים
זה יבוא, זה יקרב,זה ישוב, הטעם.
ביום כלולותיה חלמה גבוה,
חשה כמו נלושה, כמו עוברת חיים
והבצק בידים
הלישה מערבבת הכל, הכל מתחבר
זוכרת הכל ,שרה שיר, ובעינים עצומות
מכסה הסיר.
אלו רק ידע הדור הבא לתת לבצק לנשם, לתפח
אלו רק ידעה היכן חלומותיה שהיו רבים
ואין גם בודדים
הרי פלחי הקובה התחממו והיא פתחה הסיר
שלא יתפרקו מהאדים.
כמו בכל הספורים צריך להבין את החמר
ממנו נבנים החיים. ומתפרקים. לבלי דעת.
לבלי טעם.
השיר על אמי / בלפור חקק
אמי אומרת וקולה נשבר:
אומרים לי ששירים אתה כותב
ואיני יודעת לקרא דבר.
ולוחשת לי בבושה ואולי מבוכה:
עשה עמדי חסד
וכתב השיר על אמך.
אני יושב ליד אמי במטבח
לכתב לה שיר
לכתב לה הלל ושבחה
לנשם הריחאן הפורח במטבחה
בקפסאות של פח.
בקדשה זורה היא מלח רך
על הלחם שהיא אופה בידיה.
בילדותי פזרה מלח על בגדי
פרורי מלח לשמירה ולסגלה
בילדותי קשרה אמא לרגלי מצלות
כדי להרחיק שדים ובהלה.
יפה אמי כשהיא כותשת
עשבי נענע וריחאן במכתש.
כותשת בעלי שבידיה
ידיה לוהטות כאש
כותשת היא עד כלה
את הרע, מפיקה ממנו אשה
ריח ניחוח.
והיא אצילה והיא בת נדיבים, קדושה
בשמלתה שמלת אטלס זוהרה
וסרט תחרה אדם בשולי סינרה.
יפה אמא כשידיה מבהיקות
מיטיבות את הנרות:
מטפחת אדמה קשורה אז לראשה
להרחיק מזיקים, לגרש מארה.
הנה זה השיר אשר לאמי.
בילדותי היתה שרה לי שירים
וכף ידה החמה ראשי לוטפת.
הנה זה השיר אשר לאמי
שבזמן חשך היא מאירה הבית
בכוס שמן זית
עם פסת צמר גפן.
והיא מסירה הקלפות מן הכלים
במים וחול
ולוחשת קולה בלי מלים:
כך המקום חטאתינו ימחל.
הנה זה השיר אשר לאמי.
שהיא שרה שירים יפים
ואיני מבין מה היא שרה.
ויפים הם שיריה, יפים באמת
טעמם ענג
טעמם ענג ותם.
ואני נרדם אז, נרדם עד כלות
ואיני ירא ואיני ירא מן הרעות.
והריחאן פורח בשיריה
ואני שכור נרדם.
ואיני מבין
ואיני מבין אותם.
